תגיות: ישראל ביתנו, יום הנכבה, אביגדור ליברמן
אישור הצעת החוק - המגדירה כעבריין כל אדם, שיציין ביום העצמאות של מדינת ישראל את יום הנכבה הפלסטינית, ומטילה עליו עונש של שלוש שנות מאסר - הוא מעשה נמהר ומסוכן. פרט לשני מתנגדים - יצחק הרצוג ומיכאל איתן - סמכה ועדת השרים לענייני חקיקה את ידיה על הצעת החוק הפרטית של ח"כ אלכס מילר, ובכך קיבלה עליה למעשה את השקפת עולמה הגזענית והאנטי דמוקרטית של סיעת "ישראל ביתנו". חמורה במיוחד היא תמיכתו של שר המשפטים, יעקב נאמן.
כשהיא מתהדרת בנאמנות לערכי הציונות ובשאיפה לשמור על אופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מאיימת החקיקה החדשה לערער את היסודות שעליהם הוקמה מדינת היהודים וברוחם נוסחה מגילת העצמאות. במקום שוויון אזרחי, חופש מחשבה וביטוי, והכרה בזכויות המיעוט - מציעה עתה ממשלת נתניהו-ליברמן סתימת פיות וענישה ברוטלית.
אפשר, אמנם, לשער - או לפחות לקוות - שהחוק לא ייושם, ועם זאת, עצם קיומו מקומם ומדאיג. מדינת ישראל קמה, בעידודן ובאישורן של האומות המאוחדות, כדי להעניק בית לאומי לעם היהודי. הציונות של הרצל, שביקשה פתרון מדיני לבעיית היהודים, ראתה בארץ ישראל - שיהודים בכל תפוצה ותקופה שמרו על קשר עמוק עמה - מקום טבעי להקמת המדינה. המעשה הציוני היה נועז ומוצדק, אך תקומתו של העם האחד גבתה מחיר טרגי מן העם האחר, שישב על אדמת הארץ המובטחת.
הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, שהערבים אזרחי ישראל נתונים בו בין הפטיש לסדן, לא יגיע אל סיומו ללא הכרה של כל צד בעוול שנגרם לצד האחר, לפחות במישור התודעתי. הניסיון לכפות על האזרחים הערבים הזדהות עם המדינה ושכחה של עברם באיומי מאסר רק יעמיק את תחושת האפליה והניכור של חמישית מהישראלים. האיסור על ציון הנכבה סותם את הגולל על הסיכוי לפיוס ומציע במקומו לאומנות בדלנית וחרחור איבה.
צריך לקוות, שחברי הכנסת לא יניחו לחוק המסוכן הזה לעבור. לא מדובר בחוק "פטריוטי" או "לאומי" כטענת יוזמיו, אלא בחקיקה הרסנית לדמוקרטיה ולחברה.