תושבי רצועת עזה מצויים במצוקה הומניטרית קשה

תושבי רצועת עזה מצויים במצוקה הומניטרית קשה, אך המציאות הביטחונית מקשה על התרת הסגר שהוטל על הרצועה. תמונה דו-צדדית של הקונפליקט דו"ח חדש מה-29 ביוני 2009 של ארגון הצלב האדום קובע כי תושבי רצועת עזה אינם מצליחים לשקם את חייהם לאחר מבצע עופרת יצוקה. המצב רק הולך ומחריף בעקבות הסגר המתמשך על הרצועה המונע מסחורות ומציוד חיוני להגיע לתושבים; מנגד, עקב המצב הביטחוני, ממשלת ישראל ממשיכה להטיל סגר על הרצועה (שהחל ביוני 2007) כדי למנוע הברחות נשק לתוך הרצועה ולשמור על ביטחונם של תושבי מדינת ישראל.

אני חולה בסרטן הלבלב", מעידה על עצמה דועא, בת 26 תושבת עזה בדו"ח האחרון. "בתחילה קיוויתי שאעבור ניתוח, ואולם ככל שחלף הזמן, איבדתי תקווה. אני סובלת מכאבים ואני מודעת היטב לכך שמחלתי כרוכה בסכנת מוות". דועא מחכה מתחילת ינואר 2009 לאישור מעבר מרצועת עזה לניתוח בירדן, דרך ישראל, ומציגה עצמה כדוגמה לחולים נוספים הנמצאים במצוקה עקב הסגר.

"תושבי עזה עדיין אינם יכולים לשקם את חייהם", מציין הדו"ח. "רוב התושבים נאבקים קשות כדי להתפרנס. חולים רבים, מהם חולים קשה, נתקלים בקשיים גדולים בבקשם לקבל את הטיפול לו הם זקוקים. ילדים רבים סובלים מבעיות פסיכולוגיות עמוקות. אזרחים, שבתיהם וחפציהם נהרסו, אינם מסוגלים להתאושש", כך מציין הדו"ח החדש של הצלב האדום.

אולם למרות הבעיות ההומניטריות ברצועה, ממשלת ישראל ממשיכה להטיל את הסגר על עזה, מסיבות ביטחוניות. דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור מיוני 2009 מסביר כי בששת החודשים שחלפו מאז תום הלחימה, עושה חמאס מאמץ להחזיר לכשירות את מנגנוני ביטחון-הפנים ואת הזרוע הצבאית (גדודי עז א-דין אל-קסאם).

"חמאס חותרת לשיקום ואף לשדרוג הזרוע הצבאית שלה שנפגעה בלחימה", מעיד הדו"ח של מרכז המידע למודיעין וטרור. "זאת בראש ובראשונה על ידי השלמת אמצעי לחימה שנפגעו, כולל כלי נשק איכותיים באמצעות הברחתם דרך המנהרות (למרות פעילות הנגד האינטנסיבית של מצרים). עד כה הוברחו עשרות רקטות תקניות, מאות פצצות מרגמה, עשרות טילי נ"ט ונ"מ, עשרות טונות של חומרי נפץ תקניים וכן "חומרי גלם" להכנת אמצעי לחימה מתוצרת בית. בנוסף לכך הושמש מחדש מערך המנהרות באזור רפיח המהווה נתיב חיוני להברחת אמצעי לחימה (בצד הזרמת מזון, ציוד ודלק)".

הקונפליקט של ממשלת ישראל הוא קשה ביותר. מצד אחד, אם תפתח את המעברים, הדבר עשוי לסייע לתושבי הרצועה מבחינה הומניטרית, להפחית את הלחץ הבין-לאומי על ישראל ולקדם תהליכים אזוריים, אך מנגד הדבר עלול להגביר את הברחות הנשק לרצועה, לעזור לבנייה מחדש של תשתיות הזרוע הצבאית של החמאס ולהגביר את כוחה של חמאס. בינתיים, על-פי ההערכות, המצב ברצועה מתדרדר וחמאס מחזקת את שליטתה.

ארגון הצלב האדום טוען כי הדרך היחידה לפתרון המשבר ההומניטרי הוא הסרת הסגר המתמשך ללא דיחוי. גם במרכז המידע למודיעין וטרור מאמינים כי המצב הרעוע ברצועה יכול להשתפר על-ידי הסדרים מדיניים לפתיחת המעברים, אולם מה מונע את קידום ההסדר המדיני? מרכז המידע למודיעין וטרור טוען כי המדיניות האלימה של החמאס היא למעשה חרב פיפיות שלא מאפשרת את שיפור מצבם של התושבים העזתיים.

"חמאס ממשיכה לדבוק בעמדות היסוד הנוקשות שלה הכוללות את השימוש בדרך הטרור (ה"התנגדות"), התנגדותה להכרה במדינת ישראל ואי קבלת הסכמים קודמים שהושגו בין ישראל לאש"ף", מסביר הדו"ח של מרכז המידע למודיעין וטרור. "גם בסוגיות מעשיות העומדות על סדר היום ממשיכה חמאס להפגין עמדה נוקשה, למשל בסוגיית עסקת גלעד שליט שישראל מייחסת לה חשיבות רבה. כפועל יוצא מכך נמשך בידודה של חמאס בעולם הערבי ובזירה הבין-לאומית, ועדיין לא הושגו הסדרים פרקטיים בין ישראל, מצרים, הרשות הפלסטינית וחמאס, הסדרים שיסדירו את תנועת האזרחים והסחורות במעברים מרצועת עזה לישראל ולמצרים ויתירו הכנסת חומרי גלם חיוניים לשיקום הרצועה".

המצב ההומניטרי ברצועה הולך ומתדרדר. לפתחה של מדינת ישראל רובצת דילמה מוסרית רצינית מאוד לגבי החלטותיה בנוגע לרצועת עזה. בעוד שהביטחון נשמר בצורה הדוקה ביותר וכוחות הביטחון מונעים מנשק שעלול לשמש כנגד אזרחי מדינת ישראל להגיע ליעדו, מיליון וחצי תושבי עזה סובלים ממצוקות רבות, וכל רגע שעובר (בו ממשלת ישראל יכולה לנקוט בצעדים הומניטריים) הוא קריטי עבורם.

על-פי מרכז המידע למודיעין וטרור, כרגע מושקעים המאמצים של הממשלה הישראלית דווקא בחיזוק ובביסוס הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון כגרעין "המדינה שבדרך", מתוך תקווה שבעתיד המציאות תספק אפשרות וכלים הולמים לטפל גם בסוגיית הרצועה, בשיתוף פעולה והסכמים דומים.

פעולה משמעותית לקידום רווחתם של שני העמים, כרוכה בוויתורים רבים מצד מנהיגיהם – הן השלטון הישראלי, הן שלטון הרשות הפלסטינית והן שלטון החמאס בעזה. לכל אחד מוויתורים אלו השלכות פוליטיות וחברתיות רבות, השאלה כרגע היא האם למנהיגי האזור יש האומץ הדרוש כדי להפסיד במטרה להרוויח