במקומון "העיר", בסוף השבוע מתארת חן שמש פרשייה מעניינת של צדק מתקן. אסנת סקובלינסקי אחת המבקרות בבר תל אביבי בשם "הריף רף" הוטרדה מינית על ידי בעלי הבר. הבעלים רן אורן שלח את ידיו אל ישבנה וליטף אותו שלש פעמים, וזאת גם לאחר שדרשה ממנו באופן ברור לחדול ממעשיו. לפני שבועיים היא הגיעה לבר ובקשה לשוחח עם רן אורן על מעשיו, הלה התעלם ממנה, ובעקבות כך היא החליטה לפעול בדרך מקורית מאד. היא לא פנתה למשטרה להגיש תלונה אלא הקימה ברשת החברתית פייסבוק קבוצה מיוחדת תחת השם "גם אותי רן אורן הטריד מינית בריף רף". בדף היא כתבה על מה שקרה לה ולנשים אחרות בבר וקראה להחרים את המקום והבעלים. לקבוצה הצטרפו כשישים חברים.
שבוע לאחר מכן התקשר רן אורן והתנצל הסכים לפרסם מכתב התנצלות פומבי שבו כתב:
"ברצוני להביע את התנצלותי הכנה והעמוקה בפני כל מי שנפגע מהתנהגותי במישרין או בעקיפין. אני מתנצל בפני כל מי שאי פעם נגעתי בה ללא הזמנה ורשות", כתב שם אורן, "אני מבין שמעשי היו לא הגונים, לא חוקיים, פולשניים ומבזים לכל הנשים שהוטרדו על ידי. מכיר אני שבתקופות מסוימות בחיי התנהגתי בצורה לא ראויה. ברצוני לציין שבתקופות אלה צרכתי תרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות, שבשילוב עם צריכת אלכוהול מופרזת גרמו לשיבושים בהתנהגותי. מיותר לציין כי עובדה זו לא מהווה תירוץ להתנהגות בלתי נאותה. יחד עם זאת יש להבין שבמהלך אפיזודות שבהן הייתי שתוי מאוד, בשילוב טיפול תרופתי לא מתאים, מוגבלת מאוד היתה תחושת הביקורת העצמית שלי - דבר שגרם לפלרטוטים להפוך לאגרסיביים ולהתנהגות לילית נורמטיבית לעבור את גבולות הטעם הטוב. מתחייב אני באופן חד משמעי לכבד בהתנהגותי העתידית כל בן אדם בסביבתי וכן מתנצל פעם נוספת בפני כל מי שנפגע מהתנהגותי(...) מבטיח אני לא לחזור על מעשים מסוג זה לעולם ומבין שבמידה ואחזור על כך תוגש נגדי תלונה במשטרה".
לשאלה למה לפתוח קבוצה בפייסבוק ולא להתלונן במשטרה ענתה אסנת סקובלינסקי:
""אני יודעת שיכולתי להגיש תלונה, אבל החלטתי ללכת על אופציה אחרת כי המטרה היתה קודם כל שיפסיק, לא שילך לכלא. זה מקום שכולנו מבלים בו וזה קורה וכולם שותקים. רציתי להקים צעקה בתוך הקהילה שלנו. אני אישית ניסיתי לפנות באופן פרטני והוא התעלם. אני לא רוצה לדבר בשם אחרות, אבל היו הרבה פעמים ששמעתי שהוא כן התנצל אחרי מקרים, והיתה אפילו סטירה באחד המקרים, אבל הכל המשיך והמשיך. כולם יודעים וכולם שותקים". אסנת הסכימה להוריד את הקבוצה מהאתר בעוד שבועיים.
אסנת כאמור הייתה יכולה לפנות לתחנת המשטרה הקרובה ולפתוח בהליך משפטי אישי ארוך, שלעיתים גובה מחיר כבד מהמתלוננת, נגד בעלי הבר, אולם היא עשתה שימוש במקרה הפרטי שלה על מנת לגרום לכך שגם נשים אחרות שהוטרדו מינית על ידי הבעלים לא יחששו להתלונן בפומבי, מטרידים סומכים על כך שמוטרדות רבות מעדיפות לשתוק מאשר להתלונן. היא פנתה לקהילת המבקרים של הבר על מנת להביא לידיעתם את התנהגותו העבריינית של בעלי הבר בו הם מבלים, ובאמצעות הפרסום הפומבי באתר היא יצרה Shaming - ביושו והוקעתו של המטרידן, פעולה שיש לה כוח הרתעה מיידי גם כלפי מטרידים אחרים.
מהכתבה עולה שלא כולם תומכים בדרך הפעולה הזו. עו"ד יהונתן קלינגר סבור שערך הצדק היה זוכה למימוש ראוי יותר, אם הנשים המוטרדות היו מגישות תלונה למשטרה ולא מביישות את בעל העסק. "במשטרה היו מטפלים בזה אחרת, ואולי היה על זה צו איסור פרסום והשמות הפרטיים לא היו נחשפים. ככה הפגיעה בעסק ובשמו הרבה יותר חמורה".
לנוכח התנהגותו של רן אורן לא ברור על איזה שם טוב של העסק והבעלים מנסה קלינגר להגן. אפשר לעלות הסתייגויות עקרוניות כלפי דרכי פעולה זו של עשיית צדק עצמי אולם במקרה הספציפי הזה שמו הטוב של העסק ובעליו אינם אינטרס שאמור להכריע נגד דרך פעולה זו. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק הציג מספר טעמיים עקרוניים מדוע עשיית צדק עצמי על ידי הקורבן היא בעייתית. כיוון שעל ידי כך הקורבן הופך עצמו גם לשופט ומוציא לפועל של העונש, מצב העלול ליצור אי צדק - חוסר פרופוציונאליות בין העבירה לעונש, ולכן זה אחד הטעמים המרכזיים לדעתו להקמתה של מדינה הכוללת רשויות העוסקות בשיטור, שיפוט וענישה.
בעקבות הידיעה על פרסום הפרשה בעיתון, תקף רן אורן את המתלוננות, שלהגנתו הוא מגייס הפעם לא את "היותו שתוי הזוכה לטיפול תרופתי לא מתאים", אלא מנפנף בקלף חסינות פוליטי,ייחוסו השמאלני הרדיקלי לעומת קשריהם החברתיים המשוערים של המתלוננות הפמיניסטיות לפושעי מלחמה ימניים.
"אני רואה שזה הולך להתפרסם גם בעיתון ולכן אנצל את הפלטפורמה ואומר שאני רוצה להביע שאט נפש מהבריונות של הפסאודו פמיניסטיות, שיצרו קמפיין אישי המדיף ניחוחות דתיים משיחיים ומבטא התחסדות נוצרית ימנית. מבחינתי מדובר במקרתיזם פשיסטי שמנסה לבטל אותי ולמזער אותי לכדי מטרד חברתי וסביבתי, תוך כדי התעלמות מהיותי איש שמאל רדיקלי שעמד על דעתו מול גורמים כוחניים כמו הצבא, המשטרה ומנגנון העירייה המגה קפיטליסטי, בניגוד לברים פופולריים אחרים המשתפים פעולה עם העירייה והמשטרה ולא מביעים התנגדות לשום אקט מלחמתי ישראלי. לא אתפלא אם לפמיניסטיות המזויפות או לחלקן אף יש קשרים חברתיים או רומנטיים עם אנשים המשרתים בצבא ומבצעים פשעי מלחמה על בסיס יומיומי, כגון הפגזות חפים מפשע, הריסות בתים והשפלות יומיומיות אחרות, אך מה זה לעומת ליטוף ישבן. כל זה לא מבטל את תחושת הצער וההתנצלות החד משמעית כלפי כל מי שנגרמו לו כאב ועוגמת נפש מהתנהגותי הלא ראויה בהזדמנויות ספורות". .