תוכנית ויסקונסין
במשרד התמ"ת יושב שר ממפלגת העבודה, אבל לעובדים בישראל אין שום סיבה לאופטימיות. המלים שמפזר השר בנימין בן-אליעזר ("ממשלת ישראלה מחויבת לעזור לאלה שרוצים עזרה", TheMarker, 25.11) מדיפות ניחוח סוציאל-דמוקרטי נושן, אבל המנגינה היא מנגינת הקולגות מימין.
מדיניות הרווחה קרובה לקריסה, כותב בן-אליעזר, ומי אשם בכך? כמובן, מחוסרי העבודה. "יותר ויותר חלקים באוכלוסייה מסרבים לקחת חלק בשוק התעסוקה", כותב השר כחלק ממסע שיווק שהוא מנהל להרחבת תוכנית ויסקונסין, משום ש"הם שבויים בתפישה שתשלומי העברה הם תחליף לגיטימי לפרנסה בכבוד". קבלו את השר ממפלגת העבודה במצג של האשמת הקורבן שלא היה מבייש את נתניהו בימיו כשר אוצר.
לפי בן-אליעזר, הבלתי מועסקים אשמים לא רק במצבם; הם עשויים להביא לקריסה של מערכת הרווחה כולה. לא המענקים לבעלי ההון ולא מכירת נכסי המדינה בנזיד עדשים מדאיגים את השר, אלא מקבלי גמלאות הקיום המצטמקות והולכות. והפתרון? משרד התמ"ת נערך לפרישה ארצית של תוכנית אורות לתעסוקה, הלא היא תוכנית ויסקונסין בגלגולה השלישי.
נכון, תשלומי העברה אינם תחליף לפרנסה בכבוד, אך התוכנית שבה מתהדר השר לא מספקת פרנסה וודאי לא כבוד. היא משליכה מחוסרי תעסוקה לשוק תעסוקה פוגעני, לעתים כדי להחליף, בזול, עובדים שזה עתה נפלטו ממנו. הנה כמה עובדות כדי לפזר את ענני הדמגוגיה: ל-69% מהמשתתפים בתוכנית נמצאה משרה חלקית; ממוצע השכר החודשי למשתתף שמצא עבודה היה 2,600 שקל בחודש; 63%-84% מהמשתתפים שנמצאה להם עבודה השתכרו פחות משכר מינימום. לתוכנית אף השלכות שליליות על אופני ההעסקה בישראל: 25% מהמושמים במסגרת התוכנית הופנו לחברות כוח אדם או לקבלני שירותים, והתוכנית מפעילה "שירות בקהילה" - סוג של עבודת חינם.
בדו"ח של האוצר מ-99', שהמליץ ליישם את תוכנית ויסקונסין בישראל, המרצע אפילו לא הוכנס לשק. הובע בה הרצון להיטיב עם המעסיקים ולדחוף עובדים לשוק עבודה פוגעני, כי "קיום של קבוצות שפוטנציאל ההשתכרות שלהן נמוך מחוץ למעגל העבודה משפיע על האפשרות לריסון השכר, ולפיכך רמת השכר הממוצע ושכר המינימום הנגזרים מהם גבוהים יותר". כלומר, משרד האוצר הצהיר בפירוש שיש ציפייה שהתוכנית תוריד את השכר שאוכלוסיות אלה מקבלות. בן-אליעזר אולי לא מזמין את ההמון לאכול עוגות במקום לחם, אבל יש ציניות בוטה בקריאה שלו לצאת לעבוד כדי לשפר את נסיבות החיים, כאשר ב-46% מהמשפחות העניות יש לפחות מפרנס אחד.
"ביקורת ומחאה ציבורית הם חלק אינהרנטי במערכת השלטון הדמוקרטית, בייחוד בישראל", כותב השר, בטון של מי שבטוח שמהפכה חברתית לא תקרה פה בקרוב, ושהראשים של מנהיגנו בטוחים על צווארם. וכך, ברוח הזמן וההסתיידות האידיאולוגית המתקדמת של מפלגת העבודה, מתכוון בן-אליעזר להיות המוציא לפועל של משנת קודמיו הניאו-ליברליים, להשלים את מהלך הפקרתם של המובטלים, של העובדים, ושל שוק העבודה כולו לכוחות השוק - ולהחיל את תוכנית ויסקונסין על כל המדינה.
הכותבת היא רכזת שינוי מדיניות בשומרי משפט - רבנים למען זכויות האדם