Bookmark and Share ויטוריום אריגוני ויטוריום אריגוני
היום נרצח ברצועת עזה ויטוריו אריגוני, פעיל מסור של תנועת הסולידריות עם העם הפלסטיני, על-ידי קבוצה סלפית. בשבוע שעבר נרצח בג'נין ג'וליאנו מר-חמיס, מקים תיאטרון החירות בג'נין ומטובי הפעילים נגד הכיבוש. רוצחיו לא הזדהו, אבל כרוזים שהופצו לפני כן בג'נין הזהירו מפני מי שמביא את מנהגי תל-אביב לג'נין ואיימו שיום אחד הכדורים ידברו.
מי שרצח את ויטוריו לא נאבק לסיום הכיבוש. מי שמבקש לטהר את רצועת עזה מהמתנדבים של תנועת הסולידריות מבקש לסלק ממנה את הסולידריות, את האנושיות ולהשאיר את האוכלוסייה הפלסטינית חשופה יותר, פגיעה יותר לפגזים ולפצצות של כוחות הכיבוש.
חשוב לזכור: יש שיתוף פעולה סמוי, ולעתים גלוי, בין הימין הפלסטיני הקנאי לבין המשטרים הרודנים באזורנו ובינם לבין משטר הכיבוש. בינואר 1980, שנים לפני הקמת החמאס, תקפו "צעירי המאבק המוסלמי" בעזה פעילים קומוניסטים, שרפו בתי ממכר ליין ואת הספרייה של ארגון הסהר האדום הפלסטיני – מעוז של תרבות שמאלית ברצועת עזה, אותה הקים הארגון החשוב, שסיפק שירותים רפואיים וחברתיים חיוניים. הספריה נמצאה מרחק הליכה מבניין המימשל הצבאי.
הם אמרו בגלוי, כי שרפו את בניין הסהר האדום "כי היו בתוכו ספרים קומוניסטיים שנועדו להרוס את מחשבות הנוער". מאחורי ההתארגנות עמד אז לא אחר מאשר השייח' אחמד יאסין, לימים אויב גדול של ישראל, אבל בסוף שנות השבעים – האיש שהמימשל הצבאי חפץ ביקרו: המימשל הצבאי העניק לו רשיון להקמת אגודת "אלמוג'מע אלאסלאמי", הגרעין הראשון של אסלאמיזם רדיקלי, כדי שיילחם את מלחמת הכיבוש בשמאל הפלסטיני. אבל חסות המימשל הצבאי והמינהל האזרחי לא הספיקה: הגורמים הקשורים באחים המוסלמים, כך דיווחו אז, קיבלו מימון ביד רחבה שמקורו בירדן ובערב הסעודית.
לא, אנחנו לא יודעים מספיק כדי לדעת אילו חוטים מובילים היום בין הימין הפלסטיני המתכסה במחלצות דתיות כדי להילחם בפעילי שמאל, בנשים הנאבקות על זכויותיהן, בפתיחות חברתית ותרבותית – לבין משטרי הרודנות במזרח התיכון ומשטר הכיבוש והנישול הישראלי. אולי נדע יום אחד. אבל אנחנו יודעים מספיק כדי לדעת שמקומנו לצד חברותינו וחברינו הנאבקים נגד הכיבוש ולמען חברה פלסטינית דמוקרטית.